הרחבה למשל

הרחבה למשל

בטן התרנגולת - משל בעל הסולם

"...מערכת חינוכית, שאתה צריך לבנות סביבה, שתעשה את האדם דומה לבורא. זה נקרא "מכונת אינקובאטור" אתה מכניס שם ביצים ויוצא אפרוח. כך אתה צריך לעשות סביב האדם, השפעה כזאת עליו, שהבורא עזב אותו ולא השפיע על האדם ואתה עכשיו צריך לבנות מערכת שתשפיע עליו שייֵצא אדם. כל העבודה עלינו.

אנחנו צריכים להשיג את ההוראות לזה מתוך מה שהמקובלים כותבים לנו. על ידי זה שהם כותבים, אנחנו מגיעים למאור המחזיר למוטב, והוא מביא לנו את הידיעה מה לעשות. בסופו של דבר זו עבודה בקשר בין בני אדם, שכל אחד, במידה שהוא מתפעל מהאחרים כלפי האלוקות, כך זה עובד." (הרב מיכאל לייטמן, 24.03.10)

* * * * *

"כתבי בעל הסולם", 498, מאמרי "האומה"

(מאמר: "בקורת להמרקסיזם לאור מציאות החדשה ופתרון לשאלת איחוד האומה על זרמיה")

הרב מיכאל לייטמן 23.03.10
לשיעור המלא לחץ כאן

""כל בעלי חיים נסמכים על הטבע לגמרי, ואינם מסוגלים לקדם במשהו את הטבע, ולעזור לעצמם בלעדיה. לא כן האדם, המחונן בכח מחשבי, שבסגולת הכח הזה הוא הולך ומשתחרר מחבלי הטבע ומקדם אותו. דרכו להתחקות אחר מלאכת הטבע, ולעשות את מלאכתו כמותה. הוא אינו מחכה לקבל אפרוחים מידי הטבע, עד שתבא התרנגולת ותחמם הבצים. הוא עושה לו מכונה, המחממת הבצים ומולידה לו אפרוחים, כמו התרנגולת הטבעית.

ואם הוא עושה זה בדברים פרטים, כל שכן שיעשה זה בדבר התפתחות כלל האנושיות. ולא יסמוך עצמו על הכחות המתרוצצים זה עם זה, ולהעשות בעצמו אוביקט בהתנגחותם. אלא שיקדם את הטבע, ויתחקה היטב על מלאכתו בהתפתחות הזה. ויסדר לו טכסיס נוח וטוב, שיביא הקץ המאושר בפחות זמן ובפחות יסורים."
כל ההתפתחות שלנו היא בזה שאנחנו מזרזים את שלבי ההתפתחות. כל ההתפתחות שלנו היא שאנחנו לומדים מהטבע את החוקים שבו, ומשתדלים להשתמש בחוקים אלו בצורה מלאכותית. כפי שבעל הסולם נותן דוגמה עם אותו אינקובאטור, עם מכונת החימום שיכולה לזרז עבורנו את התפתחות יציאת האפרוחים מהביצים. לא צריכים לחכות ולא לבקש מהתרנגולת שתעשה זאת. כך זה בכל דבר ודבר שאנחנו מפתחים. אנחנו בסך הכול לוקחים את חוקי הטבע ובצורה מלאכותית מנצלים אותם.

בעל הסולם אומר שבצורה כזו אנחנו צריכים גם להמשיך. שהדבר הזה לא פסול חלילה. האדם בנוי כך שהוא משתמש בכל הטבע, בכל הסביבה שלו כדי להיטיב למצבו. רק אנחנו צריכים לבדוק מה באמת טוב למצבנו. מה נקרא "להתקדם לטוב" מצד אחד. ומצד שני, על ידי אילו חוקים, איזה תכונות וכוחות אנחנו יכולים לעשות זאת. זאת אומרת, הכול זה נעשָה על ידי עבודת בירור ואחר על ידי המימוש. עד שאני מגיע למצב שאני יכול לגלות בתכונות שלי, בחושים שלי, ברצונות שלי, וכן על ידי המימֵוש שאני לא מגיע למילוי שבעצם ציפיתי לו, ואני נשאר בריקנות.

מכאן אני מגלה שיש איזה כוח בטבע שהוא עליון יותר, שנמצא למעלה ממני, למעלה מתפיסתי. אני מגלה שדווקא בו אני תלוי, ואותו אני צריך איכשהו לנצל, לממֵש כדי שיהיה לי טוב. כאן יש לי כבר בעיה. אלה לא הכוחות הרגילים שנמצאים לידי ושאני בנוי להשתמש בהם. ורק עם קצת תחכום והתפתחות שכלית ומאמץ שלי, אני מגיע לנצל אותם לטובתי, לטוב או לרע כלפי האחרים. אבל כאן אני מגיע להבנה ולהכרה שיש משהו למעלה ממני. שאני לא יכול עם הידיים שלי לאחוז בו., זה הכוח העליון, הנקרא "בורא".

מה זה "בורא"? כל מה שלמעלה ממני. לא חשוב איך מגדירים את זה. למעלה ממני זה שאני לא שולט עליו נקרא "בורא". כל דבר שאני מגלה שאני לא שולט עליו זה בורא. ואז מה אני יכול לעשות?

אומרים שיש לך קשר אליו בתנאי שתרצה להידמות לו. בתנאי שאתה תרצה לשבור את עצמך ולהשתוות עמו, בתנאי זה יהיה לך קשר עמו. תוכל אפילו לנצל אותו. תוכל לנהל אותו, אם אתה תברר מה באמת לטובתך. כאן יש כבר חוקים אחרים, לא לפי מה שנראה לך עכשיו שזה טוב בעולם שלך. בעולם שלך יש לך כל מיני מטרות משלך, וגם יש לך כוחות משלך, ואתה יכול להשיג את המטרות האלו. במישור הזה נתנו לך לשחק כמו לילד קטן - שחק, בבקשה, בזה מותר. אם אתה רוצה להגיע לכוחות שנמצאים מעליך, זה אך ורק בתנאי שאתה תברר את המטרה האמתית, הכדאיות האמתית. אז אתה צריך לעלות לרמה אחרת של שימוש בכוחות הטבע. כך מתפתח האדם.

עכשיו הגענו למצב שאנחנו עוברים משימוש בכוחות הטבע הארציים, בעולם הזה, כתוצאה מהתכונות הארציות שלנו כלפי המטרות השכליות שלנו, ואנחנו עוברים עכשיו לרמה אחרת. למטרות רוחניות ולכוחות רוחניים. המעבָר הזה מרמה לרמה, מעידן לעידן באנושות, הוא מימד אחר לגמרי. מימד שאנחנו עכשיו צריכים לרכוש אותו. זה מעבָר לא פשוט. אנחנו תחילה מבצעים אותו על עצמנו, והמטרה שלנו היא לספר על זה ולעזור לכל האנושות גם לעשות זאת.

שאלה: האם אנחנו בדרך זו בעצם מנסים להחליף את הבורא?

כל המילים להחליף את הבורא לא מפחידות אותי. להחליף או לא להחליף? אנחנו צריכים להיות דומים לו, ממשיכים, מותאמים בינו לאחרים. אנחנו צריכים לממש את מה שאנחנו צריכים, לא חשוב איך קוראים לזה.

"מי אתה שאתה מתקן את עצמך? מי אתה שאתה מתקן את העולם?" - מה זה "מי"? זה בדיוק מה שמוטל על האדם לעשות. רק דרגת הבהמה שואלת, "מי אתה..". אנחנו צריכים את זה לבצע זאת. כן. אנחנו צריכים להיות במקום הבורא, זה נקרא "נצחוני בני". לכן אנחנו נקראים "בני אדם", אנחנו צריכים להיות דומים לו.

בעולם הזה כשאנחנו הולכים בצורה האגואיסטית לנצל את כל העולם, את כל כוחות הטבע, והורסים את כדור הארץ, אנחנו לא מרגישים כאן בעולם הזה שאנחנו מעל הבורא? שאנחנו מעל הטבע, שאנחנו יותר גבוהים? אנחנו מסתכלים על הכול מלמעלה. לוקחים את הנפט מכאן, הגז מכאן, הפחם משם, המתכות משם, ועושים מה שבא לנו. כאן אנחנו לא נמצאים מעל הבורא, כשאומרים שהכול אני עושה? דווקא כן. ברוחניות לא, ברוחניות אני מחקה את הבורא, אני לומד ממנו, אני רוצה לדעת אותו, אני רוצה להשתוות עמו, אני רוצה להיות אתו בהרמוניה, להיות בהרמוניה עם הטבע הכללי.

דווקא בעולם הזה אני חוצפן כי נותנים לי לשחק כמו ילד. רק אחר כך אתה תבין שזה לא יילך לך. אבל ברוחניות זה הפוך. אני מתהלך שם בזהירות רבה. אני יודע מי אני, מה אני, שאני כלום, שאני צריך ללמוד ממנו, שאני צריך לשנות את עצמי. כלומר ההפך. זה שאני רוצה להגיע אליו, אני מגיע ממטה למעלה. אני מגיע על פי דוגמה כשאני מסתכל עליו ועל גדלותו, על הטבע.

כל העבודה שלנו, כפי שבעל הסולם אומר כאן, היא כשאני כבר מבין את התהליך שאני עושה ואני רוצה לנצל את הטבע הלאה, אני מבקש ממנו. מהמאור המחזיר למוטב. זה לא נקרא שאני מנצל אותו? אבל כאן זה כדי להידמות לו, כדי להיות בהרמוניה. אני יכול להגיד לכל העולם שאתם גאוותנים, שאתם חושבים שאתם למעלה מהבורא. אני לא, אני דווקא ההפך. חכמת הקבלה מלמדת אותנו להתייחס למציאות בצורה ריאלית.

שאלה: בעל הסולם כותב פה על מכשיר כזה שבעזרתו אפשר לזרז התפתחות. אם אנחנו רוצים להתייחס למין האנושי כמשהו מתפתח ורוצים לבנות מכונה שתזרז את התפתחותו, מה אנחנו צריכים לקחת בחשבון כיעד הסופי של ההתפתחות הזו, שממנו אחר כך נגלגל בחזרה ונראה איזה מכונה צריכים לבנות?

כך אנחנו עושים עתה.

שאלה: מהו היעד?

העליון נותן לנו דוגמה לְמה אנחנו צריכים להידמות. למה אנחנו צריכים כדי להגיע. אנחנו לוקחים ממנו כוחות, אנחנו לוקחים ממנו את כל תכנית העבודה, את כל התוכנה, ומממשים את זה על עצמנו. אני כלפי העליון אין לי רצון ולא הבחנות ולא הבנה ולא כוחות ולא כלום. אני כמו תינוק בידי אמא. אם אני מבטל את עצמי כמו תינוק על יד אמו, אין מצב יותר בטוח, אין מקום טוב יותר. אפשר לראות איך הוא ישן אצל אמו? הוא פשוט מוסר את עצמו, אין שום בעיה. לָמה? כי הוא מרגיש שהוא אצלה. אנחנו לא מרגישים את הדברים האלה. אנחנו בחיינו, לא יודעים מהי ההרגשה הזו כמו שיש לתינוק, כשהוא מרגיש שהוא נמצא אצל אמא.

אנחנו כמו תינוקות כלפי הבורא. במה? אין לי רצון, אני לא יודע מה זה להיות יותר גדול, ואין לי אמצעים ולא כוחות להתפתחות ולא כלום. הכול בא ממנה, מהאמא כלפי התינוק. זו מערכת הטבע שנמצאת בשניהם. אותו דבר אני והבורא, אני מקבל הכול, לי אין כלום. הבורא מגלה לי רצון לקבל גדול יותר ויותר. בתוך הרצון הזה אני מגלה את המערכת, איך הרצון הזה מורכב. הוא מגלה לי את עצמו, כדי שאראה איך אני צריך לשנות את ההרכב בין התכונות שלי על מנת להידמוֹת לו. להרכיב את עצמי מחדש. זה נקרא לעשות "תיקון", שהתחתון ידָמה את עצמו לעליון.

אחרי שאני רואה את ההבדל בין המורכבות שלי ובין איך שהוא מורכב, הוא גם מראה לי את זה בצורה שהיא מתאימה לי, כלומר מראה לי מדרגה עליונה יותר. לָמה הוא בנה עולמות? הוא בנה עולמות כדי שתהיה לי דוגמה. האור לא יכול להיות לי לדוגמה, אני לא יודע מה זה. הוא צריך לבנות לי כוח. הדוגמה היא מין מכונה מתוקנת לעומת המכונה המקולקלת שלי. וכך בכל דרגה ודרגה. זה נקרא שהוא בנה "עולמות", "מדרגות" מלמעלה למטה, כשמדרגות אלה מתוקנות ואני כנגדם. אני הנשמה, עומד מול מדרגה ורואה איך היא מתוקנת ועד כמה שאני מקולקל. אז יש לי כבר הבנה מי אני ומי הוא ואיך אני צריך לשנות את עצמי.

אז אני מקבל כוחות משם כדי לשנות את עצמי, ושׂכל איך לשנות את עצמי, הכול משם. ההתקדמות שלי היא ההתחכמות אחרי הבורא, להיות חכם יותר, להיות כמוהו. לקבל ממנו את כל הכוחות וכל התהליך, הכול הכול. זו נקראת "עבודת ה'". אני רוצה שיבצע את העבודה עלי, ואני אסתכל ואלמד מהעבודה שלו. עד שאני לומד להיות כמוהו, תוך חזרות נשנות. זה כבר מצב בלקבל על מנת להשפיע כלומר בדרגות הגבוהות. כך התהליך כל החיים שלנו ברוחניות. אבל יש לפני דוגמה, יש לי אומן שמלמד, לכן אני לא טועה.

אם אני הולך בדרך הנכונה, לא אטעה אף פעם. אני רק מגלה כל פעם עד כמה שאני מקולקל לעומת הדוגמה הטובה. זה בלי זה אי אפשר. זאת אומרת, ככל שיש לי קלקול, סימן שיש לפני צורה מתוקנת, ואז אני רק צריך את הכוח המחזיר אותי למוטב, שעושה לי את החיבור הנכון. שיעשה ממנה מכונה מתוקנת כל פעם, בכל שלב. זה נקרא שאני "משדרג" את עשר הספירות של נשמה שלי.

שאלה: חכמת הקבלה יכולה לעזור למין האנושי להתפתח אל מטרתו?

אך ורק על ידי חכמת הקבלה אנחנו יכולים לתקן את עצמנו, זה מה שעומד לפנינו. כל פעם מתגלים בנו צורות מקולקלות יותר ויותר, לכן אנחנו נכנסים לבעיות גדולות יותר.

שאלה: כדי שנוכל לעזור למין האנושי לבצע את ההתפתחות הזו, אנחנו צריכים לבנות לו מכונה שמזרזת את ההתפתחות, כמו בדוגמה עם האפרוחים?

זה בדיוק מה שקיבלנו, את חכמת הקבלה, שאינה התפתחות בדרך טבעית. אם היינו מתפתחים בדרך טבעית, שנקראת דרך "בעיתו", אז היינו מתפתחים כמו עד כה, עכשיו, כדי לתת לנו אפשרות להתפתח בצורה מהירה יותר לעבר רוחניות, ישנה חוכמת הקבלה. אבל זה לא נכון, האמת שהיא נתנה לנו כדי למצוא את הבחירה החופשית שלנו. למצוא את העצמאות שלנו, למצוא בחינת ד' שבד' שלנו. לשם כך נתנה לנו חכמת הקבלה.

זאת אומרת, חכמת הקבלה היא אמצעי שכל אדם ואדם, כל נשמה ונשמה מגלה את היכולת שלה להשיג את העצמאות שלה במידת שורשה. אתה משיג את מדת העצמאות שלך במידת השורש שלך, כפי שאתה צריך להיות עצמאי, ואני במידה שלי. כך כל סוגי הנשמות בפירמידה, דומם, צומח, חי, ומדבר. כך כל אחד ואחד מגלה עד כמה הוא צריך לתרום מעצמו ולהשתתף בהתאמה הזו, בין הרצון לקבל שנברא "יש מאין" לאור. היות וברצון לקבל שנברא "יש מאין" באין סוף ישנה התפתחות.

ההתפתחות הזו חייבת להיות. לָמה? כי הרצון צריך להגיע למצב שהוא קיים מול האור, שיש לו במה להראות את עצמו. לראות את האור ולראות עד כמה שהוא הפוך ממנו, שונה ממנו. ובחתך הזה ששונה ממנו, הוא מברר עד כמה כפרט הוא יכול להשיג עצמאות מהתמונה הזו. זה העיקר.

הבורא שברא רצון לקבל, במטרה שהנברא יהיה שונה ממנו, עושה מלכתחילה שיהיה דומה לו. הבעיה של הבורא והמטרה היא, שמכל ההתפתחות הזו תצא בחינה שנקראת "עצמאות", "עצמי". זה מה שהנברא מגלה רק בבחינה ד' שמתפתחת בו.

לכן ישנה התפתחות גדולה מאוד מלמעלה למטה לפי ג' צירים. אחר כך התפתחות בעולם שלנו. ורק כעת אנחנו מגיעים להתפתחות הרוחנית. לָמה? כי ישנה עכשיו איזו מכונה אגואיסטית שיכולה לעמוד מול העולמות, שזו מכונה אלטרואיסטית, ומתוך ההבדל בין שתי המכונות, אפשר להוציא איזו נקודה עצמאית. בבחירה אני בעד או נגד, אני לוקח כוחות ממנו? מה אני עושה עם זה וכן הלאה. זאת המטרה.

אם כך המטרה, לאו דווקא להתקדם בצורה קלה, בצורה נעימה יותר או בצורה קצרה יותר, בין דרך "אחישנה" ודרך "בעיתו". או להגיע לגמר התיקון יותר מהר. לא. אלא אך ורק כדי שאנחנו נוציא את ההבחנה שנקראת "עצמאות", "עצמי", שאני קיים.

עד כה אנחנו כולנו סך הכול בהמות, חיות, רובוטים, בובות על החוטים, מריונטות. מעכשיו והלאה אנחנו מתחילים להתקדם על ידי שמגלים עצמאות, בחירה חופשית וכן הלאה.

שאלה: נֹאמר שאנחנו רוצים לתרגם את חכמת הקבלה למודל חברתי שעל ידו אנחנו נבנה למין האנושי את האינקובאטור הזה, שיזרז את ההתפתחות שלו. מה צריך להיות בתוך המודל הזה?

"אינקובטור" זה משהו שדומה לאנושות ומתקדם עם האנושות בצורה הדרגתית, ככל שהאנושות יכולה להתקדם. כל פעם זה נעשה בצורה המתאימה, הרכה, הנוחה ביותר לשימוש לכל סוגי בני אנוש.

זה אומר שאני צריך להגיע לכל הקלקולים שבאנושות, ורק לשדרג אותם טיפה טיפה, מכל הדברים שנותנים בתוכניות הטלוויזיה. סדרות, סוגי חדשות וכל מיני משחקים. אני צריך רק במקצת מידי פעם למשוך אותם בצורה נעימה, שהם ילכו אחרי, ולמשוך אותם לכיוון המטרה. למרות שהמטרה היא עדיין רחוקה. אי אפשר לדעת היכן כל אחד יעצור ויגיד "מספיק לי". יש מצב שאני ככל שאגרה אותו, אולי לא אוכל יותר, כי זה שורש נשמתו, עד כאן, והוא לא יכול יותר להתפתח, מי יודע?

האינקובאטור שלנו חייב להיות רב גווני. כמו כל הבריאה, שבא לכל אחד יש מקום. לכל אחד יש מקום גם באנושות. אחד הוא פועל רחוב ואחר פועל חברה או פועל מדינה, ואחד הוא פועל ה'. זו צריכה להיות מכונה לכולם, מורכבת ורב גונית, מכונה שתתן מענה לכל האנושות. בה לכל אחד ואחד יש מקום. מעין ידיים של אמא, לכל אחד ואחד. שירגיש כך שהוא יכול להיכנס ולא ירצה לצאת משם. אינקובאטור כזה אנחנו צריכים לבנות.

אז לאט לאט, אנחנו מאכילים כל אחד במה שטוב לו, בצורה שתאפשר לו להתפתח לאט לאט. זו העבודה שאנחנו צריכים לעשות, עבודת ההתאמה.."

תחת המכבש או בתוך המדגרה?

בדרך הרוחנית מצפות לנו לא מעט בעיות, מפני שההתפתחות הרוחנית מתרחשת למרות הרצון שלנו ומכוונת למצב שהפוך לנו. לכן, אנחנו צריכים "לנתח" את עצמנו במובן מסוים. וזה אפשרי באמצעות החכמה שאנחנו רוכשים תוך כדי הלימוד, שטמונה בו היכולת למשוך את האור. כך שיש לנו את האמצעים והכלים הדרושים, ובעזרתם אנחנו מתקדמים.

בעל הסולם כתב בעיתון "האומה": "כל בעלי חיים נסמכים על הטבע לגמרי, ואינם מסוגלים לקדם במשהו את הטבע ולעזור לעצמם בלעדיה". הם מתקדמים בצורה אינסטינקטיבית, כשהם משתנים מבפנים בהתאם לפקודות הפנימיות והחיצוניות של הטבע.

כל הדרגות - הדומם, הצומח והחי - התקדמו לאורך ההיסטוריה. במשך כ-15 מיליארד שנה, אפילו החומר הדומם עבר שינויים. זה נוגע במיוחד לעולם הצומח והחי, שהתפתחו והחליפו צורות רבות. האדם בתורו התחיל להתפתח כמעט האחרון במשך 100,000-200,000 השנים האחרונות. כך הטבע מקדם את העולם.

החברה האנושית בהתפתחותה עוברת שוב את אותן המדרגות: הדומם, הצומח, החי והאדם, אך כבר בדרגת האדם. ושוב האדם מתקדם בצורה אינסטינקטיבית: נדחף על ידי הטבע ועובר בכוח ממצב למצב. אנחנו רואים מההיסטוריה כיצד לפתע העמים "מתפרצים", מובילים מהפכות, מחוללים שינויים.

כך גם אנחנו מתפתחים, עד שלבסוף צומחת דרגת האדם שבאדם. הדרגה הזאת מתפתחת באנושות אל מול עינינו, והיא שונה מקודמותיה ביכולתה לקחת את חוק ההתפתחות לידיה, להידמות לבורא, להתעלות מעל הטבע, לזרז אותו. הטבע מקדם אותנו בקצב מסוים עד סוף 6,000 שנה, בעזרת "מכבש ההתפתחות", דרך הייסורים, ואילו האדם לוקח את הכוחות הללו לידיו ומפתח את עצמו מהר יותר, בהתאם לרצונו. הוא אינו רואה את חוק ההתפתחות כדבר רע, אלא כדבר טוב, ובכך הוא מממש את עצמו כאדם, הדומה לבורא. הוא לוקח דוגמה מהבורא, לומד ממה שהבורא מבצע בנברא, ורוצה גם הוא לנהוג כך.

פעם בני האדם חקרו את תהליך הדגירה, למדו להכין אינקובטורים והשיגו את ההתפתחות בהתאם לצרכיהם. כתוצאה מכך, יש לנו את כמות הביצים הדרושה לנו מדי יום, ואיננו תלויים בחוקי ההתפתחות של התרנגולת. בדיוק כך עלינו לנהוג עם עצמנו. לכן בעל הסולם ממשיך וכותב:

"לא כן האדם המחונן בכח מחשבי, שבסגולת הכח הזה הוא הולך ומשתחרר מחבלי הטבע ומקדם אותו. דרכו להתחקות אחר מלאכת הטבע, ולעשות את מלאכתו כמותה". כידוע, "הטבע" בגימטרייה "א-להים". "הוא אינו מחכה, לקבל אפרוחים מידי הטבע, עד שתבוא התרנגולת ותחמם הביצים - הוא עושה לו מכונה המחממת הביצים ומולידה לו אפרוחים כמו התרנגולת הטבעית".

כמו כן, כותב בעל הסולם במאמרו "השלום בעולם":

"שיש כאן ב' ממשלות הפועלות בדרכי ההתפתחות האמורה: אחת היא: "ממשלת השמים", המבטיחה לעצמה להחזיר כל רע ומזיק - לטוב ומועיל. אלא שבא בעתו. כדרכו בכבדות ובאריכת הזמן. ויש - ממשלת הארץ.

וכאשר "הדבר המתפתח" הוא בעל חי ומרגיש, נמצא שסובל כאבים ויסורים נוראים, בזמן שנמצא תחת מכבש ההתפתחות, מכבש, הכובש דרכו באכזריות רבה.

ולעומת זה, "ממשלת הארץ", שהם בני אדם שלקחו את חוקי ההתפתחות האמורה תחת ממשלתם עצמם, שכוחם יפה להשתחרר לגמרי מכבלי הזמן, ונמצאים ממהרים מאד את הקץ, כלומר, את גמר בישולו ותיקונו של הדבר, שהוא קץ ההתפתחות שלו".-

בניית הסביבה, זה בניית המכונה,

בניית המערכת הזאת,

מכונת חימום שהיא תחמם את כולם להשפעה.

(הרב מיכאל לייטמן, 27.09.11)

"כתבי בעל הסולם", מאמרי "האומה", עמ' 498

הרב מיכאל לייטמן 24.03.10
לשיעור המלא לחץ כאן

[...]

שאלה: מה בעל הסולם ראה כשהוא תיאר את זה, ובחר דווקא בדוגמא הזאת?

הוא לא בחר בדוגמא. אין דוגמא כזאת, הוא אומר לך שיש שני כוחות, כוח המושך הכול לתוכו וכוח המתפשט מתוך עצמו. הוא לא אומר כלום על רע וטוב. אלא ששני הכוחות האלה נמצאים בטבע בכל מיני רמות, בהרגשות, בצורה פיסית, נפשית, בתאים חיים, בספיגה ובפליטת חומרים, בכל דבר יש לך שני כוחות. ולכן הוא מחלק כך.

לָמה הוא צריך את זה? הוא אומר שאם אנחנו מחליטים שהאדם מקולקל, או שאנחנו רוצים לזרז את ההתפתחות שלו, או שמצד הטבע יש מין חלל שהטבע לא מטפל באדם אלא נותן לו שיטפל בעצמו, אז מהר מאוד אנחנו צריכים לבנות מין מכונה, שתשלים לנו מה שהטבע לא עושה.

לדוגמא, הטבע מפתח אותי עד שישה חודשי עיבור, ושלושה חודשים משאיר אותי ככה, בלי כלום. מה לעשות? אני צריך לבנות מכונה שתשלים את ההתפתחות שלי עד לתשעה החודשים. זה מה שקורה לנו. תאר לעצמך באיזה מצב אנחנו נמצאים, אמא או איזו מכונה גדולה, גוף חי, הטבע, מקרב אותנו בדאגה בכול לאיזה מצב או מקום ובבת אחת משאיר אותך לבד. ומה הלאה? כלום, תסתדר. זה מה שקורה.

אז אנחנו צריכים לדעת את הכוחות האלו, לבחור, לבדוק, לאבחן אותם, באיזו מערכת אנחנו צריכים לקשור אותם ביניהם. שני הכוחות האלה נמצאים בטבע, אבל עלינו לבנות את המערכת. איך אני מתייחס לכוח החיובי, השלילי, הדוחה, המושך, הצנטריפוגלי. האחד הוא אינְטרוֹוֶרטי והשני אֶקְסטרוֹוֶרטי, מה אני אעשה עם זה?

זה בטבע האדם, באופי, בפסיכולוגיה, בהכול. או ברמה מיוחדת, שאני חוקר את הטבע, אני רואה, לא, שהכול מסתדר ברוך ה'. לא. אם זה היה גם בדרגת דומם, צומח וחי, זו הייתה בעיה. אבל לא, אני צריך רק לסדר את הפנימיות שלי, את דרגת האדם שבי, שם אני צריך לבנות מערכת לבד. נתנו לי שני כוחות, ואמרו לי "תתחיל לעבוד איתם". זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

אחרי שהתפתחנו מספיק בדרגת דומם, צומח וחי ומתוך זה אנחנו נמצאים במין ניסיון מה לעשות עם עצמנו, עכשיו אנחנו יכולים להמשיך עם הניסיון הזה, אבל עם השיטה החדשה, כלפי המדבר. ובעולם שלנו, אין שום דבר שמסביר לנו מיהו "המדבר". כי "המדבר" זה מישהו שנמצא מול הבורא, והחכמה היחידה שמסבירה לנו מיהו הבורא, הפעולות שלו, הכוונות, הרצונות, המטרות, היא חכמת הקבלה.

ולכן אנחנו צריכים את חכמת הקבלה, שמעמידה אותנו מול הבורא ומסבירה לנו איך לחקור אותו, ואיך לפי מה שאנחנו חוקרים אותו לבנות לעצמנו מכונת התפתחות משלנו, להשתמש בנתונים שנמצאים בטבע. אנחנו לא הבורא שעושים "יש מאין", אבל לסדר את הכוחות האלה זה עלינו ומצד הבורא יש עזרה.

אם אני לא עושה את זה, הבורא עוזר לי. לָמה? אותם הכוחות שאני צריך להשתמש בהם כדי לבנות בשבילי כל פעם מכונת חימום והתפתחות, הוא מציג לי אותם בצורה הפוכה. להראות לי מה אני לא עושה, באיזה קשר שקרי אני נמצא יחד איתם וביניהם. הבורא עוזר לי, בזה שכביכול הוא בונה לי את הדבר המקולקל. וכשאני מתחיל לגלות, אני רואה שזה לא מקולקל.

רק היחס שלי מקולקל, המכונה נמצאת. במידה שאני רוצה שהיא תהיה, היא מיד נמצאת, פועלת, מטפלת בי, עושה ממני "אפרוח" עתידי. אבל אני צריך להשתתף בזה בניגוד לדרגת דומם, צומח וחי, ששם הכל מצד הטבע. כאן אני צריך לחקור ולהפעיל את המכונה ומערכת הזאת ובתוך הרצונות שלי.

אז יש כאן בניית מכונה שמחליפה את הבורא. זה מה שאני עושה. בשביל מה? בזה שאני בונה את המכונה הזאת על שמי אני נעשה כבורא, במקומו. כי הוא לא מטפל אלא השאיר לי את הטיפול הזה. מתוך הכוחות שנמצאים ברשותי ממנו, אני בונה את הבורא, את המכונה הזאת ונעשה מתוך זה חכם, מתוחכם, יודע, מבין, בכול כמוהו.

[...]

תלמיד: האדם רואה את הקלקול בעולם.

דיברתי על בניית מכונה שתתקן אותי כמו אפרוח. צריך להבין את ההבדל. או שאני מתקן משהו מחוצה לי, כי אני חכם ומתקן את העולם, או שאני אומר, אני צריך להתפתח, אני צריך להביא על עצמי כוחות שיפתחו אותי, מביצה שיעשו אותי תרנגול. זה נקרא לתקן עולם? זה נקרא לתקן את עצמי.

תלמיד: זה לא מובן מתוך איך שהוא כותב כאן.

לשאלה מה זה מתקני עולם, אני עונה, "עולם" נקרא מחוצה לי. כאן מדובר על כך שאני משתמש בשני כוחות, שהבורא עוזב אותי ולא מטפל בי, על מנת שאני אטפל בעצמי במקומו. מזה אני לומד אותו, מי הוא, ואני נעשה כמוהו, משלים. אז בכוונה הוא עושה את זה.

איך אנחנו משחקים עם ילדים, אנחנו עושים להם כל מיני פעולות ותרגילים, עושים חצי, רבע. למשל יש להם ציורים בלי צבע, והם צריכים למלא אותם בצבע. אז מה, לא יכלו לשים צבע יפה בבית הדפוס? למה עשו את זה? זה נקרא "לתקן עולם" או שהם מתקנים את עצמם כשהם עושה דבר כזה?

כל מה שאנחנו עושים לילדים אנחנו רוצים לתיקון שלהם, שבזה הם יתקנו את עצמם, הם משלימים מה שאנחנו בכוונה מחסירים. כך זה עם הבורא, הוא נסתר. לָמה? שתתחיל לגלות אותו לבד. בזה אתה תשלים את הטבע. קח ממנו את כל הכוחות, זה ודאי, אבל שאתה תעשה את זה. זה נקרא שאתה מתקן עולם? לְמה אתה מתייחס כחַסֶר תיקון?

[...]

תלמיד: יכול להיות שזו סביבה חיצונית, מערכת חינוכית או מערכת חברתית.

מערכת חינוכית, כן. ודאי שאתה צריך לבנות סביבה, שתעשה את האדם דומה לבורא. זה נקרא "מכונת אינקובאטור" אתה מכניס שם ביצים ויוצא אפרוח. כך אתה צריך לעשות סביב האדם, השפעה כזאת עליו, שהבורא עזב אותו ולא השפיע על האדם ואתה עכשיו צריך לבנות מערכת שתשפיע עליו שייֵצא אדם. כל העבודה עלינו.

שאלה: מה צריך להיות שם, איך בונים את זה, הוא נותן לנו הוראות לזה?

שאלה: בעל הסולם כותב כאן באופן כל כך גלובלי. הוא כותב על מכונה לכל האנושות, הסביבה לכל האנושות, לא לכמה אנשים. אני לא רואה בכתבים של המקובלים איפה הם כותבים איך עושים את זה לכל האנושות?

לפָרט הם לא מפרטים. כי את זה כל דור עושה עד כמה שיתפתח, יבין וישיג, בזה הוא פועל וגם מקדם את זה לדור הבא. כמו שכתוב, "דור דור ודורשיו". לכן אנחנו צריכים לגלות מה שבכוחנו ולענייננו לעשות. יבוא זמן, יבואו אנשים, גם מורה וגם תלמיד בדור הבא, ויגלו עוד דברים. וכך אנחנו לאט לאט בונים את המכונה הזאת, של בניית האדם.

אתם רואים מכאן שהבעיה היא בעיה חינוכית. אנחנו צריכים לעשות מערכת, מסגרת, סביבה, שתשפיע על כולם, ועל כל אחד ואחד, ותביא אותנו לצורת הבורא. אין כאן יותר ממערכת חינוכית. ומתוכה ומתוך זה שאדם ישתנה, הוא ישנה את כל המערכות האחרות בקשר בין בני אדם, בקשר לסביבה, בתעשייה, בתרבות, בכל.

סך הכל יש לאדם בעולם הזה מדע, תרבות, תעשייה, משפחה, סביבה וחברה, חמישה דברים עיקריים בהם עסוק האדם בעולם הזה. הכול משתנה מתוך זה שאדם משתנה מבפנים וקודם כל צריכה להיות דאגה לזה. לכן החינוך זאת הבעיה הראשונה. בלי חינוך אין לך מה לגשת לאדם, הוא לא מבין על מה אתה מדבר, הוא לא מסכים איתך בכלום. אתה צריך לקחת אותו כמו שהוא, ולהתחיל לבנות סביבו את המכונה הזאת שמתקנת אותו.

תלמיד: זה כבר סדר מסוים. זאת אומרת, אין לנו מה להתחיל לבנות מערכת תרבות, כלכלה חדשה וכד' אלא קודם להתעסק רק בחינוך.

מי יבנה לך את אותה המערכת, מי ישתתף איתך במערכת למשל, כלכלית?

תלמיד: האנשים שישתנו.

נכון. ואם לא ישתנו, איך יהיה שם שינוי?

שאלה: כשאתה אומר חינוך, למה אתה מתכוון?

כשאני אומר "חינוך" אני מתכוון שכל העולם יקבל אינפוזיה יום יום מהחינוך הנכון שלנו, שכל אחד יתחיל לקבל את הידיעות, העובדות, ההבחנות, דרך האינטרנט, טלוויזיה, רדיו, עיתונות, ספרים, דרך כל צורות המדיה שיכולות להגיע לאדם. לכולם. כי השינוי צריך להיות כללי. ודאי שהדגש צריך להיות על ישראל, כמו שבעל הסולם כותב בסוף "הקדמה לספר הזהר", דגש על ישראל ודרכו יישפך הלאה, גם לכל העולם. וזה חייב להיות גלובלי וממש לכל הרמות, ובכל הצורות שרק אפשר להגיע לזה. זה נקרא לבנות את "מכונת האינקובאטור" הזאת כלפי האדם. ולהסביר לכל העולם שהבורא עזב אותנו.

לכן זה נקרא "תקופת התיקון", שאתה צריך לתקן. מה לתקן? הוא לא עזב, אבל הוא לא יעשה כלום לפני שאתה תבקש. חייבת להיות קודם אתערותא דלתתא, בלי זה לא יהיה שום תיקון. רק אותם הכוחות שעומדים לטובתך, שתבקש תיקון ותשתמש בהם, עומדים כל הזמן בלי שאתה משתמש בהם, ואז הם מציגים לפניך את עצמם כייסורים. זאת אומרת, אותם המצבים שאתה עוד לא יכול לממש אותם, מצטברים ואתה מרגיש אותם כייסורים המצטברים. וכך הם מקדמים אותך.

אבל לבנות קודם כל רק מערכת חינוך. כל היתר, מערכת כלכלה, תרבות וכן הלאה, אין לך עם מי לבנות. אתה צריך קודם כל לבנות תשתית. "תשתית" זה אנשים שיודעים לפתוח ספרי קבלה, שיודעים להסביר הלאה את הדברים, שיודעים להתקשר בצורה אחרת לבני אדם, שיודעים לְמה אנחנו צריכים להוביל את עצמנו. שיודעים נכון איך להתייחס לכל העולם, בצורה הכרחית בלבד לקיום הגשמי ובצורה אחרת לקיום הרוחני, וכן הלאה. אתה מבצע את כל השינויים האלה בבניית האדם בחברה, באיזה ערכים ועל מה הדגש.

לכן אין יותר חוץ מהחינוך. כל התורה היא חינוך, מה יכול להיות יותר מזה? לשבת וללמוד. זה דבר פסיבי מאוד כביכול, כי כול העבודה היא פנימית.

תלמיד: כשאתה אומר "חינוך" ואתה מתכוון לאינפוזיה שכל העולם יקבל דרך כל הצינורות, קשה לנו עדיין להבין בפועל איך לקחת את הדבר שיש לנו כאן ולהביא אותו לרמה כזאת שבאמת כל אדם יוכל להתחבר אליו.

אנחנו לא צריכים לקחת אותו לכאן. אנחנו צריכים לנקות קודם כל את המכונה הזאת שמחממת ביצים ועושה מה שטוב לביצים בכל רגע ורגע בהתפתחות שלהן. היא משנה את עצמה לפי כל התנאים החיצוניים שהביצה צריכה לקבל, כדי להתפתח בפנים בצורה הנכונה. אז אנחנו צריכים לדעת את הדברים האלו.

אסור לך להביא לביצה מה שהיא לא רוצה לקבל ומה שלא לטובתה בדיוק עכשיו.."

איפה הבחירה החופשית של האדם? בזה שהוא יכול להוסיף להתעוררות מהבורא, התעוררות מהסביבה. אם אני בונה את הסביבה כאינקובטור, קופסה כזאת שמחממת ביצים ואז אנחנו מקבלים את האפרוחים, לא שהם רוצים כך להתפתח, אלא אנחנו קובעים לפי השעות, לפי שעון ולפי החום, מידת החום מתי אנחנו נקבל את האפרוחים, אז כך אנחנו.

מתי אנחנו מוסיפים להתקדמות שלנו, כשיש לנו חממה כזאת, קבוצה שאנחנו מעוררים אותה, חברים שמעוררים אותנו, פועל כאן המאור המחזיר למוטב, סך הכול זה נקרא אותו האמצעי שבו אדם מממש את הבחירה החופשית שלו. שבזה הוא בונה את עצמו כאדם, כי בכל היתר, במה שבורא מפעיל אותו, אין בזה אדם, יש בזה רק מה שנקרא "אדם ובהמה תושיע ה'".^{^[1]} "צדקתך, כהררי-אל--משפטיך,תהום רבה; אדם ובהמה תושיע יהוה." (תהילים ל"ו, ז')

(הרב מיכאל לייטמן 16.09.11)

* * * * *

"כתבי רב"ש", כרך א', "אתם ניצבים היום כולכם"

הרב מיכאל לייטמן בהכנה לשיעור 27.07.12
לשיעור המלא לחץ כאן

"האדם צריך לקבל על עצמו מלכות שמים "כשור לעול וכחמור למשא", שהם בחינת מוחא וליבא. היינו שכל עבודתו של אדם צריכה להיות בעל מנת להשפיע.

ולפי זה נמצא, אם האדם עובד עבודתו בעל מנת להשפיע, ולא רוצה שום תמורה חזרה, אלא הוא רוצה רק לעבוד עבודת הקודש, ואינו מקווה שיתנו לו שום הוספה על מה שיש לו. היינו, ואינו רוצה אפילו שום הוספה בעבודה. היינו בזה שהוא מקבל איזה ידיעה, שהוא הולך על דרך הנכונה, שבטח שזה הוא תביעה צודקת, מכל מקום גם על זה הוא מוותר, משום שהוא רוצה ללכת בעיניים עצומות להאמין בה'. ומה שיש ביכולתו הוא עושה, והוא שמח בחלקו. היינו אפילו שהוא מרגיש, שיש אנשים, שיש להם קצת הבנה בעבודת ה', והוא רואה, שהוא ריקן מכל."

אנחנו צריכים להבין שמה שמקובלים כותבים, הם כותבים לנו מתוך התנאים של המדרגות העליונות, שבכל מדרגה ומדרגה, כמה שהיא יותר גבוהה, התכונות שהאדם צריך להשיג כדי לעלות לאותה המדרגה, הן יותר רחוקות מהרצון לקבל שלנו. ולכן, לא שאנחנו צריכים עכשיו ממש להידמות לאותן המדרגות, אלא צריכים לקחת את זה כמין דוגמה למה שהאור העליון יכול להעלות אותי, לדרוש שיעבוד כאיזו מעלית, מנוף, שישנה בי את תכונותיי הנוכחיות לתכונות אחרות, בדיוק לאלו שאליהן מתכוון המחבר שכתב, במקרה הזה רב"ש, וכשהאור העליון ישנה אותי, אז נקרא שאני אהיה באותם התנאים של המדרגה המסוימת שאליה המחבר מתכוון. כך זה.

זאת אומרת, אנחנו לא צריכים להצטער על זה שאנו לא שם, אנחנו לא צריכים לדמיין את עצמנו שאנחנו חייבים להיות כאלו, אלא הכיוון שלנו חייב להיות כלפי האור העליון, איך אנחנו נעורר אותו, כדי שיעלה אותנו לדרגה ההיא. מסירות נפש, הכל על מנת להשפיע, ועוד כל מיני אמרות יפות כאלו. האור יבוא ויעשה, אנחנו צריכים רק לדאוג לפעולה שלו, לתת לו את התנאים לפעול עלינו, לחייב אותו לפעול עלינו, אבל התכונות עצמן הן מגיעות עם האור.

לכן כל הבחירה החופשית שלנו, זה לבחור בסביבה שהיא תעזור לנו, כמו בדוגמה של בעל הסולם על המכונה, שתהיה תחליף לבטן התרנגולת המחממת ביצים, ובכך מולידה אז אפרוחים, זאת אומרת, שאנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו. לחשוב על ההפעלה של האמצעי ולא על התוצאה הסופית. כי כשהיא תתלבש בנו, התוצאה הסופית הזאת, אז אנחנו נדע מה זה בכלל.

(סוף הכנה)

האדם המאיץ

העבודה הרוחנית שלנו נקראת "עבודת השם". מדוע? הרי אנחנו צריכים לבצע אותה בעצמנו! זוהי עבודה קשה, שדורשת יגיעה רבה, מבלבלת. אנחנו משקיעים בה כל כך הרבה זמן ומאמצים, מקדישים את כל חיינו… ובכל זאת זה נקרא "עבודת השם", מפני שבעבודה שלנו אנחנו לוקחים דוגמה מהבורא, מהטבע.

הכול נע קדימה וחוזר לשורשו. דרגות הדומם, הצומח והחי מתפתחות לפי התוכנית שקיימת בהן. לא ניתן לשנותה, וגם אין כל צורך בכך. ובכלל אין מי שישנה אותה. הרי המדרגות הללו נטולות כל בחירה חופשית, נטולות הבנה והרגשה של מה שמתרחש איתן ומי שמנהל אותן.

אך מעל לדרגות האלה מתפתח האדם. האדם הוא לא סתם יצור על שתי רגליים, אלא ברייה שמסוגלת לקחת לידיה את חוק ההתפתחות ולממש אותו באופן עצמאי. וזוהי מדרגת ה"אדם". כדי לבצע את ייעודו, הוא צריך לקחת דוגמה מהבורא, מבלי לחכות עד שהבורא יפַתח אותו בדומה לדרגות הדומם, הצומח והחי. אדם הוא מי שרוצה להתפתח בעצמו, בקצב מואץ. ולכן הוא עוקב אחרי עבודת הבורא: "מה הוא עושה עם הנברא? לאן הוא מוביל אותו? מה הוא רוצה לעשות מאיתנו? אנחנו רוצים להתפתח בעצמנו, מהר יותר".

בעל הסולם ממחיש זאת באמצעות הדוגמה הבאה: האדם אינו ממתין עד שיופיע אפרוח מביצת התרנגולת, אלא מארגן מפעל תעשייתי בכמות ובאיכות הנדרשת כדי לספק את צרכיו. הוא אינו שואל את התרנגולת מה היכולות והאפשרויות שלה, אלא בונה אינקובטורים שמספקים לו אפרוחים בהתאם לקצב ההתפתחות שאותו הוא נטל לידיו.

אותו הדבר נוגע גם לדרך הרוחנית. אם האדם אינו רוצה לחכות עד ש"מכבש ההתפתחות" "ידחף" אותו למטרה, הוא מגלה בעצמו את המטרה ואת האמצעים להשגתה, ונוטל אותם לידיו. גם הוא בונה "אינקובטור", "חממה" שלתוכה הוא רוצה להכניס את עצמו, כדי להימצא תחת השפעת החוקים שמאיצים ומזרזים את ההתפתחות שלו. כשאדם מחפש את ההידמות לבורא, הוא לומד כיצד הבורא עובד עליו, ובונה לעצמו סביבה, "חממה", כדי לזרז את תהליך ההתפתחות שלו ולגרום במו ידיו לכוחות ההתפתחות לפעול ולהשפיע עליו.

זוהי כבר "דרך תורה", כלומר דרך האור, שהוא הכוח המפַתח. לכן, כאן האדם זקוק לאור חזק יותר מאותו האור שהוא מקבל בהתפתחות הטבעית. בדרך הרוחנית אנחנו נקראים "עובדי השם", מפני שאנחנו לוקחים ממנו דוגמה ומיישמים אותה על עצמנו. אנחנו בונים סביבה מיוחדת, "חממה", שמאפשרת לנו לקלוט כוח התפתחות גדול יותר ולהוציאו לפועל, כדי לפתח את עצמנו.

להתפתח זה אומר להשתנות

כיצד ניתן לזרז את קצב ההתפתחות של הקבוצה?

ביצה אינה יכולה לבקוע טרם זמנה. היא שייכת לטבע החי וכפופה לחוקים המדויקים שלו. בני האדם עקבו אחר התרנגולת ולמדו ליצור באינקובטורים תנאים אופטימליים. אך אנחנו צריכים לא רק לקחת דוגמה מהטבע, אלא בעזרת כוחות הטבע אנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו ולשנות את האיכות שלה.

במילים אחרות, מדובר על הצורה שבה אנחנו תופסים את זה. הרי ההתפתחות שלנו אינה מתבצעת באותו הנתיב שעליו אנחנו נמצאים כעת: אני לא סתם מגביר פי כמה את התכונות שלי. זה לא מספיק. העניין הוא שעליי לשנות את עצמי, להפוך את עצמי.

ולכן אני זקוק לכוחות עזר, שבראש ובראשונה ייתנו לי להבין את חשיבות השינויים האלה. אילו תהליך הגדילה הרוחנית לא היה דורש מאיתנו לשנות את עצמנו, מי היה מתנגד? מי אינו רוצה לגדול? אפילו הביצה רוצה להפוך לאפרוח, והאפרוח רוצה להיות גדול. זהו החוק.

אך אם אני משתנה מתכונת הקבלה לתכונת ההשפעה, הקבלה לא תעזור לי להשיג את ההשפעה, אלא רק תעצב בתוכי יחס שלילי כלפי עצמי. ואז בקבלה אני ארגיש את הרע, אשנא אותו וארצה להשתנות. אם כך, כדי להתפתח, אני צריך ליצור לעצמי סביבה, תנאים שיעזרו לי כל הזמן להכיר שהמצב הפנימי הנוכחי שלי הוא דבר רע עבורי, כדי שארצה לצאת ממנו, להשתנות.

ההתפתחות שלי מתבטאת לא בכך שאני גָדֵל, אלא בכך שאני משתנה. אינני צריך להפוך מקטן לגדול, אלא עליי להפוך להיות דומה לבורא, לקבל את הצורה ההפוכה. ולכן אני לומד מהבורא את אותן התכונות שעליי לרכוש. ולאחר מכן, אני בונה את הסביבה שתעזור לי לתפוס את התכונות האלה כרצויות, ואת התכונות הנוכחיות שלי כבלתי רצויות, רעות ומזיקות. כשאני נוהג כך, אני באמת יוצר את ה"חממה" שתגדל אותי בצורה נכונה.

באופן כזה, אני עובד עם שתי צורות הטבע המנוגדות: עם טבע הקבלה, האופייני לעולם הזה, ועם טבע ההשפעה האופייני לעולם הבא. אני מעצב כזאת סביבה שעוזרת לי לשנות את הערכים ולהבין שהערכים העכשוויים שלי הם רעים בהשוואה לערכים הרוחניים שאותם ארכוש מחר. רק בצורה כזאת אוכל להתפתח.

אני צריך לא סתם "לחמם" את המצב הנוכחי, אלא לראות כל הזמן את הניגוד בין התכונות של היום ושל מחר, ובכך לראות את הכיוון שבו עליי להשתנות, ולהגדיל את החשיבות של השינויים האלה. ואז ארצה להיות "גדול" לא בקבלה, אלא בהשפעה. לאחר שאראה את המצב הנוכחי כרע ומזיק, אשמח לעזוב אותו.

בקיצור, אנחנו צריכים לארגן לעצמנו את כל התנאים. אנחנו צריכים לעבוד לא על עצמנו, אלא על הסביבה, על "החממה", על ה"אינקובטור", והוא יזרז את ההתפתחות שלנו. ואז נשיג את המצב הרצוי לא בסוף 6,000 השנים שהוקצו לנו (לאחר שנעבור דרך רצופה בייסורים, תחת השפעתו של כוח הטבע, של "מכבש ההתפתחות"), אלא נגיע קודם לכן, בדרך רצויה, קלה ונעימה, בזמן הקצר ביותר.

כל הבחירה החופשית שלנו, זה לבחור בסביבה שהיא תעזור לנו, כמו בדוגמה של בעל הסולם על המכונה, שתהיה תחליף לבטן התרנגולת המחממת ביצים, ובכך מולידה אז אפרוחים, זאת אומרת, שאנחנו יכולים לזרז את ההתפתחות שלנו. לחשוב על ההפעלה של האמצעי ולא על התוצאה הסופית. כי כשהיא תתלבש בנו, התוצאה הסופית הזאת, אז אנחנו נדע מה זה בכלל. (הרב מיכאל לייטמן, 27.07.12)

ברית שלום
"הנני נותן לו את בריתי שלום… תחת אשר קינא לאלוקיו ויכפר על בני ישראל".

למעשה, אנחנו מנהלים חיפוש מתמיד אחר הברית, הקשר עם הבורא, כדי לקבל ממנו את כל האמצעים, לסדר אותם בצורה נכונה ולזרז את ההתפתחות שלנו. לכן הבורא נתן לנו את השכל, רק כדי שנוכל להאיץ ולזרז את התפתחותנו מעל לאינסטינקט הטבעי שלנו, ובכך להקדים את קצב הטבע, הבורא. בכך אנחנו כביכול "עוקפים" אותו, בדומה ליעקב שקנה מעשיו את הבכורה.

כזאת היא הדרך שלנו אל המטרה. כך אנחנו צריכים לבנות אותה. כל הפעילות שלנו באה, בסופו של דבר, כדי לזרז את שלבי ההתפתחות ולהגביר את הקצב הטבעי שלה.

ודאי שבכך אנחנו משנים את היחס שלנו להתפתחות. ההרגשות והתחושות שלנו משתנות לפי קצב ההתקדמות. אנחנו עוסקים דווקא במה שמוטל על האדם, ממלאים את החיים שלנו ב"עבודת השם" ולא בקיום הבהמי, שאין לו כל הבנה בקשר לתהליך ולמטרה. זהו כל ההבדל בין ההתנגדות לבין השלום בעבודה הרוחנית.

מורה ותלמידים

במה אתה, כמקובל, מתאים את עצמך לתלמידים ולקבוצה? כיצד אתה נכלל איתם באופן הדדי, מבטל את עצמך?

"ואיך אנחנו מתאימים את עצמנו לילדים, לתינוקות שרק נולדו, כאשר הם גדלים ונעשים יותר ויותר בוגרים? הם לא מתאימים את עצמם אלינו, אנחנו אלה שכל הזמן מתאימים את עצמנו אליהם. אומרים, שילד קטן הוא ראש המשפחה, מפני שהמשפחה קיימת למענו.

בשביל מה יש צורך בקבוצה: כדי לשרת אותי או כדי שאני אשרת אותם? אני הרי צריך להרים ולהעלות את התלמידים עד לדרגה הבאה.

שאלה: כמורה, אתה רואה בבירור, אם הקבוצה, התלמידים תופסים אותך בצורה נכונה?

תשובתי: אני מחזיק את התלמידים בתוכי, כמו תרנגולת "הדוגרת על הביצים". אני ממלא אותם, מפקח עליהם, כל הזמן מחזיק אותם "קצר", מעורר ומזמין על עצמי תגובות מסוימות, השפעות מסוימות, עוקב אחרי התגובות שלהם ובהתאם לכך משנה את עצמי ולא אותם. בחכמת הקבלה המורה צריך להתאים את עצמו לתלמיד יותר, מאשר התלמיד צריך להתאים את עצמו למורה.

שאלה: כאשר אתה מחזיק את התלמידים בתוכך, אתה מחזיק איתם את הקשר דרך הבורא או שהם בתוך הפרצוף הרוחני שלך, כמו עובר ברחם אימו?

תשובתי: זה נקרא בתוך הבורא, מפני שהמערכת, שנקראת "רחם", שבתוכה אני נושא את התלמידים שלי, זהו הבורא שבתוכי. רק בתוכו נולדות הנשמות הבאות."

"כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 377, מאמר: "הכנה לסליחות מהו"

הרב מיכאל לייטמן 16.09.11
לשיעור המלא לחץ כאן

[...]

תלמיד: שהבחירה היחידה היא בסביבה.

יופי. בשביל מה אתה צריך סביבה?

תלמיד: כדי שתשפיע עלי להתקדם כלפי אין עוד מלבדו?

כן. הסביבה משפיעה עליך, במידה שאתה משפיע לסביבה. יש ביניכם אינטראקציה כזאת, הדדיות כזאת, אתה משפיע להם, הם משפיעים עליך, אתה מזה מתעורר ואת ההתעוררות הזאת אתה מפעיל כלפי הבורא, שיעזור לך, שיקדם אותך. אז אנחנו מצד אחד אומרים שהכול בא מהשמיים, הבורא אין עוד מלבדו, אין כוח אחר, הוא קובע הכול, "אני ראשון, אני אחרון", הכול אני. אז איפה האדם אם כך?

אז האדם הוא כדי לגלות את ייחודיות הבורא בהכול, זה נכון, אבל עם איזה חיסרון אדם בא לזה? מאיפה הוא לוקח את זה? זה שהבורא נותן לו את החיסרון הזה, זה חיסרון על חשבון הבורא, אז אין כאן אדם. אז אדם נפעל כאן מהבורא והוא פונה לבורא ומבקש ובוכה ועושה כל מיני פעולות, לומד חכמת הקבלה, מגלה אותו, מגיע לגמר תיקון, אין כאן אדם.

היה כאן איזה תא, ואמנם הוא מרגיש משהו, אבל הוא מתגלגל כך. איפה הבחירה החופשית של האדם? בזה שהוא יכול להוסיף להתעוררות מהבורא, התעוררות מהסביבה. אם אני בונה את הסביבה כאינקובטור, קופסה כזאת שמחממת ביצים ואז אנחנו מקבלים את האפרוחים, לא שהם רוצים כך להתפתח, אלא אנחנו קובעים לפי השעות, לפי שעון ולפי החום, מידת החום מתי אנחנו נקבל את האפרוחים, אז כך אנחנו.

[1] "צדקתך, כהררי-אל--משפטיך,תהום רבה; אדם ובהמה תושיע יהוה." (תהילים ל"ו, ז')

"כתבי רב"ש", מאמרי "שלבי הסולם", כרך ב', עמ' 935

הרב מיכאל לייטמן 27.02.11
לשיעור המלא לחץ כאן

[...]

שאלה: איך אפשר להאיץ את קצב ההתפתחות של הקבוצה?

עם ביצים אתה לא יכול לעשות זאת, כי זה טבע החי שמתפתח. אז הוא צריך להתפתח כך וכך ימים, בחום מסוים, אולי צריך לסובב את הביצה, או לעשות דברים שונים, ידוע מה לעשות. בני האדם הסתכלו על התרנגולת ולמדו, כי התרנגולת היא הטבע.

קודם כל, לא רק שאנחנו צריכים סתם לקחת דוגמא מהטבע, אלא אנחנו יכולים על ידי הכוחות של הטבע לזרז את ההתפתחות שלנו וגם לשנות את טיבו, כלומר, איך אנחנו קולטים אותו. כי ההתפתחות שלנו היא לא התפתחות באותו המסלול כמו שאנחנו נמצאים בו, שהיום אני נמצא בתכונות שלי למשל כמו אדם קטן, ואני צריך לפַתח את כולן פי כמה וכמה ואז אני אהיה אדם גדול, זה לא מספיק. אלא העניין הוא שאני צריך לשנות את עצמי, להפוך את עצמי. ולכן אני צריך כאן כוחות שיעזרו לי בזה, שיתנו לי קודם כל חשיבות בשינוי. מי לא רוצה להתפתח ללא שינוי, מי לא רוצה להיות גדול? גם אותה ביצה רוצה להיות אפרוח, והאפרוח רוצה להיות גדול. זה חוק.

אבל אם אני משתנה מתכונת קבלה לתכונת ההשפעה, תכונת הקבלה לא יכולה לעזור לי להגיע לתכונת ההשפעה, אלא שהיא תפַתח בתוכה יחס שלילי כלפיי, שאני ארגיש בקבלה רע. אז אני אשנא אותה וארצה להשתנות לתכונה ההפוכה.

כלומר, כדי להתפתח עכשיו אני צריך ליצור סביבה, תנאים כאלו שיעזרו לי כל הזמן להכיר במצב שאני נמצא בו, המצב הפנימי שלי שהוא לא טוב לי, ושאני ארצה להשתנות ממנו. ההתפתחות שלי היא לא בזה שאני גודל, היא בזה שאני משתנה. אני לא צריך להיות מאדם קטן, לאדם גדול, אני צריך להיות הדומה לבורא, לקבל צורה הפוכה.

לכן הלימוד שלי הוא ללמוד בצורה ממשית מהבורא את התכונות, ולדעת לאיזה תכונות אני צריך להגיע. ואז לבנות סביבה שתעזור לי לקבל את התכונות האלה כרצויות, ואת תכונותיי הנוכחיות כבלתי רצויות, כרעות, כמזיקות. אם אני אעשה את זה, אז באמת אני אבנה חממה כזאת שהיא תפַתח אותי נכון. יש כאן דבר והיפוכו. אני עובד כאן עם שתי צורות הטבע, טבע דלקבל, דעולם הזה, טבע דלהשפיע דעולם הבא, כוח האור, ואני בונה סביבה שתעזור לי לעשות שינוי בערכים שלי.

כי הערכים של היום הם רעים לעומת הערכים הרוחניים של המחר, שהם טובים. רק במידה הזאת אני יכול להתפתח. המצב צריך להיות מוצג לי כל הזמן כהפרש התכונות בין היום למחר, לְמה אני צריך להשתנות, בחשיבות של השינוי ולא סתם כחימום המצב שבו אני נמצא. ואז אני ארצה להיות הגדול, המשפיע. שאני אראה את המצב שלי כרע, מזיק, ואז אני אשמח לעזוב אותו. צריכים לארגן הכול. למעשה אנחנו לא צריכים לעבוד על עצמנו, אלא צריכים לעבוד על הסביבה, על החממה, על האינקובטור הזה, והוא יזרז לנו את ההתפתחות.

ואז אנחנו לא נגיע רק בסוף ששת אלפים שנה להתפתחות הרצויה על ידי כוח הטבע, מכבש ההתפתחות, בדרך יסורים, אלא נגיע לפני כן בצורה יפה, קלה, רצויה, וזה יכול להיות מהיום למחר.

זה לאמיתו של דבר, שלום בעבודה, שלמות בעבודה.

שאלה: את התרנגולת אני רואה ויכול למדוד וללמוד אותה. איפה הבורא? אותו אני לא רואה. איך אלמד ממנו, איך אדַמֶה לו?

נכון, אתה לא רואה את הבורא, אתה לא מבין ולא מרגיש אותו, כי יש ביניכם הפרשים בתכונות. אתה לא יכול בתכונות שלו, להשיג תכונות שאתה לא נמצא בהן, אתה פשוט לא יכול לזהות. כי בהרגשה אנחנו נמצאים בחוק של השתוות הצורה. אני מרגיש רק מה ששולט בי. אם שולטת בי תכונת ההשפעה, אני מרגיש אותה. אם שולטת בי תכונת הקבלה, אני מרגיש אותה. או משהו שנמצא באיזה יחס ביניהם. זה מה שאני מרגיש. אני מרגיש רק מה שנמצא בי, וגם אם יהיו לי שינויים אז יהיו, אותם אני יכול רק לתאר.

לכן מה שאני צריך לעבוד עליו נקרא עבודה ב"אמונה למעלה מהדעת", שאני הולך לרכוש תכונות שעדיין אין בי. ובמידה שאני רוכש אותן על ידי המאור המחזיר למוטב, ואני פתאום מרגיש שיש בי משהו חדש, פתאום אני חושב אחרת, פתאום אני מרגיש אחרת, פתאום אני מתייחס אחרת. אם התכונות האלו משתנות בי, אז לפי זה אני מגלה את הבורא, אני מבין אותו, אני מרגיש אותו, אני יודע יותר טוב ויותר נכון להתקדם. אבל אך ורק לפי כמה שהוא מתגלה בי. ותמיד ההתקדמות היא באמונה למעלה מהדעת, זאת אומרת אני הולך לבצע פעולות שיבנו בי את תכונת ההשפעה, רק אז אני אבין וארגיש מהי.

קודם אני הולך לרכוש, אחר כך מתוך מה שנמצא בי, אני מרגיש ומבין. ולא יכול להיות אחרת, כי העולם נמצא בי, כל המציאות נמצאת בי. איך אני יכול לזהות את העולם העליון אם אני לא נמצא בתכונות של העולם העליון? הוא חייב להתגלות בי, אין מחוצה לי שום דבר.

אחריות על מה שיבקע מהביצה

אני לא יכול לשנות את אותו המצב שבו אני כבר נמצא. אבל אני הכנתי אותו יחד עם הבורא, כמו שני שותפים. הייתה לי אפשרות להתכונן בכזאת צורה, שהמצב שמתגלה עכשיו יתגלה בצורה יותר טובה, אבל אני לא עשיתי את זה.

את המצב הנוכחי עצמו כבר אי אפשר לשנות, הוא מהווה סיכום טבעי של כל התנאים הקודמים שעליהם אני וודאי הייתי יכול להשפיע.

הייתי יכול לשים את הביצה מתחת לתרנגולת, הייתי יכול להניח אותה בשמש, והייתי יכול לשים אותה בתוך אינקובטור. ובהתאם לזה אני אקבל את התוצאה שקובעת את מהירות ההתפתחות ואת היחס שלי: הכול ישתנה!

אבל כאשר מצאתי את עצמי באיזה שהוא מצב, כבר מאוחר לעשות איתו משהו. לאחר שפעלתי לפי העיקרון: "אם אין אני לי מי לי", ובסופו של דבר הכרתי בכך, ש"אין עוד מלבדו", אני קיבלתי כזאת תוצאה. אני עשיתי את המקסימום שרק אפשר מצידי, ובכל זאת מלכתחילה היה מובן, שאני צריך להגיע לכזה מצב.

אז איפה הבחירה החופשית שלי, אם מלכתחילה הכול כבר נקבע? אבל רק בזה שאני מצדיק את המצב הנוכחי שלי כנכון ושכבר נקבע מראש, מתוך זה ש"אין עוד מלבדו", עכשיו אני יכול להחליט ולקבוע מה לעשות הלאה ואומר: "אם אין אני לי מי לי".

"אם אין אני לי מי לי", זו אותה התקופה שבה אני פועל ועובד כאילו שהבורא לא נמצא לידי, מפני שאני לא יודע איפה הוא, זה נסתר ממני. אבל בשביל מה אני צריך לפעול בצורה כזאת? אם אני נותן יגיעה נכונה, אז אחר כך אני אקבל בצורה אידיאלית כל מצב שיתגלה לי כמגיע מהכוח העליון, מ"אין עוד מלבדו".

על ידי העבודה הזאת אני מכין את ה"כלים" שלי למצבים הבאים. הבורא יכול לגלות לי כזה מצב, שהיום נראה לי כאיום ונורא. אבל לאחר ההכנה שאותה אני עושה עכשיו, בזה שעובד לפי העיקרון של "אם אין אני לי מי לי", אני אקבל את המצב הזה כטוב ומטיב. וזה יהיה השׂכר שלי לאחר סיום של "יום עבודה שלם".

"..לכן אנחנו צריכים את חכמת הקבלה, שמעמידה אותנו מול הבורא ומסבירה לנו איך לחקור אותו, ואיך לפי מה שאנחנו חוקרים אותו לבנות לעצמנו מכונת התפתחות משלנו, להשתמש בנתונים שנמצאים בטבע. אנחנו לא הבורא שעושים "יש מאין", אבל לסדר את הכוחות האלה זה עלינו ומצד הבורא יש עזרה.

* * * * *

דפים

הרחבה למשל

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה